ילדים רבים מתנגדים לכך שינגבו להם את האף. ההתנגדות הזאת יוצרת מצב שבו קינוח האף מזמין הפעלת סמכות וגוזל זמן, ולעיתים בסיום הפעולה גם הילדים וגם המטפל נותרים כעוסים. ראיתי אפילו אסטרטגיה שבה מנסים ללכוד את הילד בהפתעה (עדיף מאחורי גבו) ולנגב את אפו במהירות, לפני שיספיק להתנגד. כך אפשר "לתקתק" את קינוח האפים בגן.
האסטרטגיה הזאת מגדלת ילדים חמקנים ששונאים קינוחי אף. למזלנו הרב, נרתמה האבולוציה להיווצרותו של "פרפר הנזלת".
בעוד הפרפרים הרגילים שותים צוף מהפרחים, נחשו מה שותה פרפר הנזלת?
נכון!
פרפר הנזלת מתגורר בגליל נייר הטואלט שבגן, המשמש בדיוק למטרה זו. כשהוא מריח נזלת הוא נפרס: האצבע והאגודל שלי אוחזות באמצע פיסת נייר והופכות לגופו של הפרפר. הרמה והורדה קלה של ידי עוזרות לו לנפנף בכנפיו. ככה הוא מגיע אל האף המנוזל (למרות שלפעמים הוא מתבלבל ועף לילד אחר ("לאורי יש נזלת? – לא. לדנה? – לא. למי? – לי) – והילד המנוזל צריך לקרוא לו. כשהפרפר מוצא את הנזלת הוא אומר מיד "יאמי-יאמי" ומוצץ אותה. טעים לו מאוד, והוא שואל אם יש עוד. אם אין – "לא תאמינו מה הפרפר הכי אוהב לעשות אחרי האוכל?" והילד עונה "ללכת לישון בפח אשפה".
מה אתם אומרים, איזה פרפר, הא?!
אסטרטגית הפרפר נכונה גם לצורך תקתוק העבודה. לא צריך לרדוף אחרי הילדים. הם נינוחים, משתפים פעולה, ויוצאים לא רק רגועים אלא בהרגשה שהם היו כוכבים עם קהל לרגע. וכשהילדים רגועים - זה חוסך המון זמן בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה